בשנים האחרונות מתרחבת התפיסה שאוטיזם הוא לא ליקוי שיש לרפא, אלא צורת חשיבה שונה ולגיטימית – חלק מהמגוון הנוירולוגי האנושי ("נוירודיברסיטי"). הגישה האפירמטיבית, לצד המודל החברתי למוגבלות, מציעות הסתכלות חדשה: האתגר איננו באדם, אלא בהתאמה של הסביבה.

​

אוטיזם כשונות נוירולוגית אוטיזם אינו "בעיה" אלא דרך אחרת לחוות את העולם. מאפיינים כמו חשיבה מערכתית, התמקדות גבוהה וחדשנות – הם תכונות שיכולות להוות נכס משמעותי לארגונים.

​

המודל החברתי למוגבלות מוגבלות נוצרת כשהסביבה אינה מתאימה למגוון האנושי. לדוגמה, רגישות לרעש אינה לקות, אלא תגובה טבעית לסביבה לא מותאמת. האחריות היא על הארגון – לא על הפרט "להשתנות".

​

בעייתיות במונחי תפקוד מונחים כמו "תפקוד גבוה/נמוך" מפספסים את המורכבות – אנשים אוטיסטים יכולים להצטיין בתחום אחד ולהתקשות באחר. תיוג כזה עלול להוביל לאי קבלת תמיכה או הזדמנויות מתאימות.

​

אייבליזם (Ableism) תפיסות רפואיות ואידיאל נוירוטיפיקלי מחזקים אפליה כלפי אנשים עם מוגבלות. במרחב התעסוקתי זה מתבטא בדרישה להתנהגות "נורמטיבית" גם כשאין בכך צורך אמיתי.

​

יישום הגישה האפירמטיבית בתעסוקה

• התאמות חושיות: אוזניות, תאורה מותאמת, מרחבים שקטים.

• תקשורת ברורה: הוראות כתובות והימנעות מרמזים לא ישירים.

• גמישות בתהליכי עבודה: שעות גמישות, עבודה מרחוק.

• ראיונות מותאמים: התמקדות בכישורים הרלוונטיים, לא בכישורים חברתיים כלליים.

 

לסיכום

העסקת אוטיסטים בגישה אפירמטיבית אינה רק עניין מוסרי – אלא יתרון עסקי מובהק. במקום לנסות "לנרמל" – אפשר לאפשר. גיוון נוירולוגי הוא מפתח לחדשנות ויתרון תחרותי.

לסדנאות והרצאות בנושא אוטיזם כיתרון עסקי – מוזמנים ליצור קשר.